דיאטה לפטינית

כל מי שאי פעם עשה דיאטה יודע שהן לא עומדות במבחן המציאות, אם דיאטות היו אפקטיביות היינו עושים דיאטה פעם אחת ונשארים במשקל היעד שלנו לנצח. לא היינו מרגישים רעב מוגבר, לא היינו מרגישים צורך בנשנושים, מתוקים ובצקים ולא היינו מרגישים שאנחנו נלחמים בגוף שלנו ומפסידים. אם דיאטות היו עובדות לא היה צורך בעוד דיאטה, בעוד שיטה, בעוד "פטנט" – פשוט היינו אוכלים פחות קלוריות וזהו, נשארים רזים. אבל למה זה לא עובד? למה אנחנו עולים במשקל אחרי דיאטה? מה זה דיאטה לפטינית? 

מהי דיאטה? 

במילים פשוטות, בדיאטה המטרה היא להשתמש ביותר ממה שנכנס מבחינה קלורית. כשזה קורה, אין לגוף שלנו מספיק "דלק" כדי לפעול והוא פונה אל "מחסני האנרגיה" – תאי השומן. תאי השומן מתפרקים ומספקים את האנרגיה הדרושה לגוף להמשיך ולתפקד. התוצאה היא ירידה במשקל. אבל אם זה כל כך פשוט למה זה לא עובד לטווח ארוך? למה יורדים במשקל בהתחלה אבל עולים אחרי שמפסיקים את הדיאטה? 

למה דיאטות לא באמת עובדות? 

דיאטות לא עובדות כי הן פועלות נגד המערכות והמנגנונים הטבעיים של הגוף שלנו, נגד מרכז הרעב והשובע במוח. הן מנסות לאלץ את הגוף לשחרר שומן בכל מחיר גם במחיר של רעב מוגבר, גם במחיר של התעסקות אובססיבית באוכל (כמויות, קלוריות, שקילה, יותר שומן באוכל, פחות שומן באוכל) גם במחיר של השתעבדות לספורט ואפילו איבוד שמחת החיים עד לכדי אומללות. אי אפשר להתמיד במשהו שמאמלל אותנו, שגורם לנו להרגיש רעבים כל הזמן ובמלחמה בלתי פוסקת. לא מפתיע שלכל דיאטה יש תאריך תפוגה, היא תמיד זמנית. 

לכן התוצאה של דיאטות היא "אפקט הנדנדה" – יורדים במשקל, עולים יותר, שוב יורדים במשקל, שוב עולים יותר. התחושה היא של כישלון אישי כשבעצם הבעיה היא לא ביכולת ההתמדה או כוח הרצון, הבעיה היא שדיאטות פשוט לא עובדות לטווח ארוך כי הן נלחמות במערכות טבעיות של הגוף ומנסות לאלץ אותו לעשות משהו שהוא לא מוכן לאורך זמן – להישאר רעב ובמחסור קלורי תמידי. 

למה דיאטות גורמות לנו להרגיש רעבים יותר? ולמה עולים במשקל אחרי דיאטה? 

בגופנו קיימים הורמונים שמשחקים תפקיד בתחושת השובע והרעב, אחד מהם הוא לפטין. לפטין משתחרר מתאי שומן ומשרה תחושת שובע. ככל שיש יותר שומן בגוף יש יותר לפטין ואנחנו אמורים להגיש יותר שבעים. כשמנגנון ספיגת הלפטין במוח מגיב נכון אנחנו מרגישים שבעים יותר ואוכלים פחות באופן טבעי. משקל גוף גבוה לאורך זמן גורם להצפה של לפטין במוח ול"אפקט החסימה" – יש לנו המון לפטין בגוף אבל המוח לא מגיב אליו ואנחנו ממשיכים להרגיש רעבים. 

הורמון נוסף הוא גרלין, הורמון הרעב שמשתחרר מהקיבה. כשאנחנו אוכלים פחות מידי המוח שלנו מקבל איתותים מהגוף שגורמים לו לחשוב שהינה, הגיעה תקופת מחסור, רעב בעולמנו, ותיכף לא יישארו מספיק מחסני אנרגיה. במצב כזה גופנו מאט את חילוף החומרים, מדכא את השובע (מנגנון הרגישות ללפטין) ומגביר את הרעב (הפרשת גרלין). למעשה, רמות הגרלין בגוף נשארות גבוהות גם 12 חודשים (!) אחרי תקופה של גירעון קלורי. זו בדיוק הסיבה שבגללה גם לאחר ירידה במשקל רוב האנשים משמינים שוב. זה לא עניין של כוח רצון, לא עניין של התמדה – מנגנון הרעב והשובע פשוט יוצא מאיזון. 

דיאטה לפטינית היא הפתרון? מה ההבדל בין דיאטה לשיטה הלפטינית? זה לא פשוט עוד דיאטה? 

השיטה הלפטינית אמנם יוצרת גירעון קלורי (אי אפשר לנצח את המתמטיקה – בלי גירעון קלורי אין ירידה במשקל), אז אפשר לומר שטכנית יש דבר כזה "דיאטה לפטינית". אבל החידוש הוא בפתרון לטווח ארוך  – חזרה לאיזון של מערכות הרעב והשובע, הפסקת הדיאטות הקשוחות שגורמות לרעב ועלייה במשקל ועבודה יחד עם הגוף שלנו ולא נגדו. איך עושים את זה? בשיטה הלפטינית מחזירים את הגוף לאיזון על ידי הבנת המנגנונים שגורמים לנו להרגיש שבעים וחזרה הדרגתית לאיזון לפטיני על ידי שינוי תזונתי הגורם לעלייה ברגישות ללפטין. התוצאה היא תחושת שובע אמיתית, אכילה לשובע ולא מעבר. יותר שובע, פחות חשק למתוקים, פחמימות ריקות וסוכרים יוצרים גירעון קלורי עדין והדרגתי וירידה טבעית של כ-1 עד 3 קילו בחודש. אבל איך זה עובד? מה בדיוק עושים בשיטה הלפטינית? 

אוכלים כמה שרוצים, אוכלים לשובע ובתיאבון, נהנים מהאוכל ולא מאבדים את שמחת החיים

הגוף שלנו לא בנוי לאכול מעט, על פי מחקרים מסתבר שלא משנה מה הערך הקלורי של ארוחה, אם אוכלים פחות מכ-2 קילו מזון ליום אנחנו נמשיך להיות רעבים. זה כמו שעות שינה, הגוף זקוק למספר מסוים של שעות שינה ביממה – פחות מזה גורם לחסך שינה ולעייפות מוגברת. כך גם עם אוכל – פחות אוכל ממה שהגוף צריך יגרום לרעב מוגבר. אז לאכול כמויות קטנות יותר ממה שהגוף דורש לא יעזור לרדת במשקל, לכן בשיטה הלפטינית אנחנו אוכלים לשובע, אין הגבלה על כמויות האוכל, אין שקילת מזון, אין ארוחות קטנות מידי, פשוט אוכלים עד ששבעים. כשהמערכת ההורמונלית מאוזנת אנחנו מרגישים יותר שובע, פחות רעב, פחות חשק לאכול מתוקים ובצקים – אנחנו אוכלים טוב, כמה שצריך ובאופן טבעי. 

מה לגבי ספורט? 

פעילות גופנית היא דרך מצוינת לשמור על בריאות, לשפר את מצב הרוח, לחטב את הגוף, לצאת מהשגרה ולעשות משהו טוב ומועיל עבור עצמנו. אבל היא לא אסטרטגיה יעילה לירידה במשקל למרות שהיא תורמת למאמץ בעקיפין. פעילות מאומצת מאוד לעומת זאת עשויה לגרום לרעב מוגבר. האם יש לפעילות גופנית מקום? וודאי, אבל אין חובה להשתעבד לשגרת אימונים קשוחה, רחוק מזה. בשיטה הלפטינית אין צורך לעשות ספורט כל יום, גם לא כל יומיים וגם לא פעם בשבוע כדי לרדת במשקל, זה פשוט לא חלק ממה שאנחנו צריכים כדי להחזיר את הגוף לאיזון הורמונלי. 

תכלס, מה אוכלים? 

חוץ מבשלב הניקוי הלפטיני הנמשך כמה שבועות בו ישנם מזונות שנמנע מהם באופן זמני, אפשר לאכול הכל מהכל – מתוך בחירה, לא מתוך דחפים, חוסר אונים או פשוט הרגל. בשיטה הלפטינית אין למשל הגבלה על אחוזי שומן בגבינות, לא חייבים לאכול עלים ירוקים כל היום, אפשר לאכול אוכל מבושל, אפשר לאכול אוכל קר, אפשר ליהנות מאוכל במסעדות ובאירועים, אין תפריט נוקשה, לא חייבים לוותר על ארוחות משפחתיות, אפשר לאכול צמחוני או טבעוני – יש הצעות למתכונים להשראה למי שצריך, התזונה מאוזנת, עשירה ומתאימה לכל הגילאים. בקיצור, לאכול לשובע ובתאבון. 

השיטה הלפטינית לכל החיים – לרדת במשקל ולשמור על המשקל 

דיאטות אמנם יכולות לגרום לירידה במשקל, אבל הן לא עובדות לטווח ארוך ולכן אין באמת דבר כזה דיאטה לפטינית. המטרה כאן היא חזרה לאיזון טבעי של מערכות הרעב והשובע בעזרת שיטה הדרגתית שמשחררת את אפקט החסימה ללפטין וגורמת לנו להרגיש יותר שובע. הירידה במשקל היא פועל יוצא של השיטה הלפטינית, הגוף פשוט חוזר לאיזון ויוצר נקודת רפרנס חדשה – משקל גוף מאוזן, תקין ונכון. השיטה הלפטינית יוצרת שינוי משמעותי, ארוך טווח, באופן הדרגתי וטבעי. אנחנו עובדים עם הגוף, מתוך מודעות והבנה. זאת לא עוד דיאטה עם תאריך תפוגה, השינוי עמוק גם ברמה ההורמונלית וגם המחשבתית – בלי לספור קלוריות, בלי להשתעבד לתפריטי נוקשה, בלי להכריח את עצמנו. עם השיטה הלפטינית אנחנו יכולים לנצח את החשק למתוקים, את האכילה הרגשית, את הצורך בנשנושים והרעב התמידי. לרדת במשקל ולהרגיש טוב עם עצמנו, כי מגיע לנו.