תחושת רעב תמידית

דווקא אנשים בעלי עודף משקל שלא אמורים להיות רעבים כל כך מספרים על תחושת רעב תמידית, על מעגל בלתי פוסק של רעב-אכילה-רעב-אכילה. הרעב מורגש מאוד, בעוצמה גבוהה ולא תלוי בכמה אוכלים וכמה פעמים ביום. מהן הסיבות האפשריות לרעב תמידי? מה הפתרון?

לפעמים זה בכלל לא רעב, זה צמא

הגוף שלנו צריך בסביבות 2 ליטר מים ביום, אבל כשאנחנו לא שותים מספיק הוא לא תמיד מאותת צמא אלא דווקא רעב. מי שלא שותה מספיק מים יכול להרגיש תחושת רעב לעיתים קרובות רק בגלל שהוא לא שותה מספיק.

מחסור בשינה

אחת מתופעות הלוואי של נדודי שינה היא רעב מוגבר. האשם הוא ככל הנראה גרלין, "הורמון הרעב". כשאנחנו לא ישנים מספיק (6-8 שעות שינה בלילה) גופנו לא מווסת את רמות הגרלין כראוי ואנחנו מרגישים רעבים יותר. תקופות ארוכות של חוסר שינה תורמות לתחושת הרעב התמידית.

יותר מידי סוכר פחות מידי חלבון ושומן

מזונות עתירי סוכר ופחמימות פשוטות הם הזמינים ביותר לגופנו מבחינה אנרגטית. הם מתעכלים מהר ונותנים "בוסט" של אנרגיה. החיסרון הוא שהבוסט הזה הוא ריצת 100 מטר ולא מרתון. הוא נעלם באותה מהירות שהוא מגיע והתוצאה היא רעב מוגבר. חלבונים, שומנים ופחמימות מורכבות לעומת זאת מספקים תחושת שובע לאורך זמן. מי שהתזונה שלו מבוססת על סוכרים ופחמימות "ריקות" ולא מספיק חלבונים ושומנים עשוי להרגיש רעב מוגבר ותמידי.

מתח נפשי

סטרס, מתח וחרדה גורמים להפעלת מנגנון "הילחם או ברח", תגובה פיזיולוגית שגורמת לנו בין השאר לחפש מזון זמין אנרגטית. בזמן לחץ מופרש בגופנו קורטיזול שגורם להפרשת אינסולין המדכא את פעילות הלפטין. לחץ ומתח לאורך זמן יכולים לגרום לקיבוע של התגובה הזאת שמעודדת אותנו לאכול יותר כשאנחנו בסטרס.  

דיאטות "כסאח"

גירעון קלורי ממושך וירידה מהירה מידי במשקל גורמים לגוף שלנו לחשוב שיש בעיה של זמינות מזון בעולם. אנחנו אמנם נרד במשקל אבל נחווה גם תחושת רעב מוגברת שיכולה להמשך אפילו 12 חודשים אחרי סיום הדיאטה. זאת אגב אחת הסיבות שבגללן אחרי דיאטות בזק עולים יותר במשקל. שנים של דיאטות כאלו יכולות לשבש את מנגנון הרעב-שובע ולגרום לתחושת רעב תמידית.

תנגודת אינסולין וסוכרת סוג 2

אינסולין מופרש בתגובה לאכילה, ככל שאנחנו אוכלים יותר, במיוחד מזונות עתירי סוכר, כך מופרש יותר אינסולין במאמץ להוריד את רמות הסוכר בדם. רמות גבוהות של אינסולין לאורך זמן יכולות לגרום לעמידות להורמון, התאים לא מגיבים אליו כבעבר ולכן הגוף מנסה לפצות ע"י שחרור עוד אינסולין. התוצאה היא תנגודת לאינסולין שהיא המקור מס' 1 לסוכרת סוג 2. מי שסובל מסוכרת סוג 2 ירגיש תחושת רעב תמידית למרות שיש לו המון אינסולין בדם, הגוף פשוט איבד את הרגישות אליו.

"אפקט החסימה" – תנגודת ללפטין

בדומה לאינסולין, גם הצפה של לפטין בעקבות ריבוי שומן בגוף לאורך זמן יכולה לגרום לתנגודת. לפטין מופרש מתאי שומן, ככל שיש יותר שומן בגופנו כך מופרש יותר לפטין שאמור לאותת למוח שלנו להרגיש שובע. אך רמות גבוהות במשך תקופה ארוכה גורמות להצפה ולאיבוד הרגישות ללפטין  התוצאה היא "אפקט החסימה" – יש לנו המון לפטין בגוף אבל הוא מפסיק להגיב אליו ואנחנו מרגישים רעב תמידי.

איך מאזנים מחדש את מנגנון הרעב-שובע ומפסיקים להיות רעבים כל הזמן?

שינוי בהרגלי החיים כמו שתיית מים מרובה, שינה איכותית וארוכה יותר יכולים לעזור בהפחתת תחושת הרעב. אך כדי להסיר את "אפקט החסימה" ואת התנגודת לאינסולין נדרש שינוי תזונתי שיחזיר את מנגנון הרעב והשובע לאיזון. כשהגוף שלנו מגיב ללפטין כמו שהוא אמור, כשהוא לא מוצף באינסולין ורגיש לו במידה הנכונה אנחנו מרגישים יותר שובע לאורך זמן ותחושת הרעב התמידית נעלמת.